השנה: 1927. המקום: עיירה סובייטית מנומנמת בפלך סְטארְגוֹרוֹד. אִיפּוֹליט מַטְבֵייבִיץ’ ווֹרוֹבְּייָנינוֹב, לשעבר ראש אצולת הפלך וכיום פקיד צנוע בלשכה למרשם אוכלוסין, מגלה שאי-שם, בתוך אחד מתריסר הכסאות שהרכיבו את מערכת הישיבה הסלונית בחווילתו שלפני המהפכה, חבויים יהלומיה של חמותו. אל מסע החיפוש שלו אחר האוצר הטרום-מלחמתי מצטרף אליו הנוכל השרמנטי אוֹסְטַפּ בֶּנְדֶר, הרפתקן שמתלבט בין קריירה כבעל מרובה-נשים, לבין הצעת כישוריו כצייר בשירות המדינה.
המרדף אחר הכיסא עתיד להוביל את צמד הגיבורים לצמתים מרכזיים של התרבות הסובייטית והספרות הרוסית: מ”מוזיאון הרהיטים” במוסקבה, המציג בפני האזרח הסובייטי אכול הקנאה את פאר יצירותיה של רוסיה הצארית, דרך הפלגה במורד הווֹלגה בלוויית תיאטרון אוונגרדי, המעלה עיבוד מעודכן-פוליטית למחזה של גוֹגוֹל, ועד לעיירת הנופש הקָווקזית פּיאָטִיגוֹרְסְק, בה מצא את מותו בדוֿקרב המשורר מיכאיל לרמונטוב. לעתים בתחבולות מבריקות, לעתים באופן מקרי לחלוטין, ולעתים תוך החמצה צורבת של הזדמנויות בלתי-חוזרות, מפלסים ווֹרוֹבְייָנִינוֹב ובֶּנְדר את דרכם במציאות הסובייטית האבסורדית של שנות ה-20 המאוחרות.
הרומן שנים-עשר כסאות הוא מפסגות הסאטירה של הספרות הרוסית ב