ספר השירה השני של אלה נובק, בעריכת דניאל עוז, ובו היא ממשיכה את המהלך שהחלה בספרה הקודם, ארבעים ושתיים. היא בוראת עולם שלא מפסיק לנוע, ובתוכו מתערבבים בעלי-חיים, מאכלים, רחובות והרפתקאות. המנוע של העולם הוא השפה, וכך כשהיא כותבת על מכונית גולף, היא תתגלגל לצווארון גולף, כשהיא מתבוננת במנגו היא רואה מנגולד, וכשהיא מנסה להביע רגשות, חיות השכונה מבטאות אותו עבורה.