"לה אסקואליטה – סיפורי עדות"

"לה אסקואליטה"

[קצת קונטקסט אורייני: מי שקראה את "דוקטרינת ההלם" של נעמי קליין (למשל), קנתה מושג כללי ומקיף על מכלול אמצעי השיטור והדיכוי של דיקטטורות, במחציתה השנייה של המאה העשרים ועל תפקידן כקבלניות אינטרסים ומדיניות של מה שנהוג לכנות "כלכלת השוק החופשי". קליין אמנם מצרה בספרה על הפרטיקולריות של אותם סיפורים, שנעדר מהם ההקשר הגלובלי, אלא שכיום נדמה שדווקא השיח האנטי-גלובליסטי שב ומכסה על הפלצות של הסיפורים הפרטניים, ובפרט במפעל התרגום לעברית, כאן בישראל (שאמנם שיתפה פעולה עם החונטה הארגנטינאית, באותן השנים)]

את החוסר הזה, במקורות ראשוניים, מתקנת הוצאת רעב ספרים, בפרסום "לה אסקואליטה – סיפורי עדות", החשוב (והיפהפה, כספר פיזי) שמגולל את עדותה של אליסיה פרטנוי על מסכת העינויים, מנת חלקם/ן של מתנגדי/ות המשטר בארגנטינה, בתקופת הדיקטטורה הצבאית בשנות השבעים.

מעבר לערך ההיסטורי הייחודי של המסמך הזה, כעדות ראשונית של הכותבת - אשת רוח ואקטביסטית מנעוריה - פרטנוי היא גם סופרת ומשוררת בזכות עצמה, שאמנם הוגדרה "נעלמת", בכלל אלפים אחרים שהועלמו במחנות הריכוז של החונטה. שלא כרבים מקורבנות המשטר, פרטנוי זכתה במנת חלקם הנדירה של מעטים, לשרוד ולהעיד.

בשפה לקונית ופשוטה פרטנוי מעלה על הכתב את כל מה שקונקרטי בזוועה המופשטת של נראטיבים היסטוריים במאה העשרים ואת התיגר שרוח האדם אמנם מצליחה לקרוא על הנסיבות, גם מתוך כבשונו של הרוע האנושי.

מעבר לחוויה האסתטית שלא תמיד מאפיינת מסמכים היסטוריים, ולערך ההיסטורי שלא תמיד מלווה חוויות קריאה טובות (כאן תזכו לטוב שבשני העולמות), הקריאה בספר הזה של הוצאת "רעב", היא גם העלאת תרומה מצד הקוראת לאומץ מו"לי נדיר של הוצאה צעירה ומעולה, מחווה שבתנאי המציאות של ימינו ומקומנו היא פוליטית ונחרצת ומתעלה מעל הטריוויאליות של בחירות קריאה אחרות. אם לא היה ברור בינתיים,תרשישה ממליצה בלהט על תרגומם המופתי של Yali Dekel ו Eran Tzelgov, בכלל ספרי "רעב".